ילדה אבודה
לפעמים זה ככה
אתה מרגיש
נבוך בתוך מבוך
ואין מי שיבין
ואין מה שיפתור
לפעמים כואב כל כך
שאין מילים
לתאר
את החור העמוק שנפער
הכל חשוך
שום קרן אור
אבל נא זכרי ילדה אבודה שלי
החיים ניתנו לנו כמתנה
במקום לקחת לעצמך את הנשמה
כיתבי לה שיר
שיר של חמלה
ונחמה
היא תשמע
יהא זכרך ברוח
תחבקך האדמה
——————————
הלאה
הלאה והלאה
מעל אמא אדמה
הלאה והלאה
עד הסוף
עד החוף
עד הימה
(Ya man)
הלאה והלאה עד השמיימה
הללויה
הלאה והלאה
בספירלה עד למעלה
הלאה והלאה
בתפילה
הללויה
בצלצלי תרועה
הללויה
בצלצלי שמע
הללויה
כל הנשמה תהלליה
הללויה
—————————–
פעם אמר לי זקן עיוור –
החיים זה כמו מראָה..
מצד אחד רואים, מצד שני –
אז מה ?
——————————
רוח
איפה שלא תהיה
תמיד איתך
איפה שלא תהיה
בתוכך / בדרכך
ר ו ח
עצום ת'עיניים
נסה להקשיב
לוחשת לך
סודות החיים
ר ו ח
לאן שתלך – היא תלווה אותך
ובבוא יומך – היא תאסוף אותך
אל תירא
Ou que tu sois
Il sera toujour avec toi
Ou que tu sois
Il sera en toi
Ferme les yeux
Et essaie d'ecouter
Le vent te souffler
Le secret de la vie
Ou que tu ailles
Il t'escortera
Et quand ton jour viendra
Il t'enveloppera
.N'aie pas peur.
———————————————————-
כמו כבר אמרתי הכול
לא אמרתי דבר,
כמו החיבוק שלך בלילה קר,
כמו הלב שלא פעם נשבר,
כמה את יקרה לי –
כמו אוצר,
כמו היד שכותבת את השיר,
כמו קבצן
כמו עשיר
כמו רגעים שנחרתים בזיכרון
כמו מילים
כמו היגיון
————————————————————-
וזה הבית הראשון
אשר נחרב
הבית בו גדלתי
בית אבא
המון רסיסי זיכרונות
חרוזים שחיברתי על חוט ילדוּת
שאדע איך לְהַבּא
נכון לפעוֹל, כּדי לא ליפול
הבַּסיס בַּרוּח
וזה הבית השני
שאז שכרתי
כבר שכחתי איך עברתי
מבית אחד לשני
מגאולה חמש לקהילת סופיה 40,
מִשדרות חן 35
לאבּרבּנֵל עמוק בּפנים
והכּול זמני,
כמו נצנוץ אחרון של כּוכב
וזה היה הבית השני (שלי)
וגם הוא נחרב.
ועכשיו,
קצת לפני בּוא הפזמון הגואל
מקדיש לבּית השלישי מקום –
שלא ילך שוב לעזאזל,
ואולי זה הבּית השלישי –
הבית שבַּלְב
שאם נדע להיות קרובים
לעולם לא יחַרֵב,
ושם עמוק בַּלבב פּנימה
בין ארבעה חדרים בּנוּיים היטֵב
מְשַלב את השְכינה
בּמנגינת הלב.
————————————————-
פגשתי מַדבּיר
שאהב חרקים
היה מתפרנס בְּעצב מה
מְרַסֵס יפה כמו שצריך
וּבַלב מְבַקש מחילה
סיפּר בּשקט
כּי אחרי שיסיים
יְפַזֵר חוֹמר
פּיתיון לנמלות שיביאו למלכּה
מה שֶיַמית אותה..
עישנו סיגריה, דיברנו קצת על החיים…
ויאללה לַעבודה –
הפרדה.
נמלים בַּחוּץ – אנשים בִּפנים.
————————————————-
אף אחד לא אמור לראות את המחיקות שלך
אבל תמיד הן שם
הניסיונות הנואשים
למחוק פיסות חיים
כמו לא
כמו לא היו
כמו עשן
רגע אתה שוב לבד
מחובּר
והרגע הבא
כּבר עבר
אף אחד לא אמור לזהות
ת'מחיקות שלך,
אפילו לא אתה.
—————————————
אמרתי למנהל הבנק (שצרח עלי – אתה ב – 150,000 מינוס !) – מה זה מינוס ? קו.
תוסיף עוד קו זה פלוס.
———————————————————
כל החיים
אתה עושה חזרות
לקראת המוות
בסוף אתה מת
חייךְ את חייךַ, בחייךַ !
———————————————————
אתמול אמרתי לדלפין – אני אוהב אותך לנצח.
היא שאלה- מה זה לנצח ?
עניתי – עד מחר.
היא נראתה קצת מאוכזבת…
המשכתי – ומחר אוהַב אותך לנצח מחדש.
זה יפה, אמנון – אמרה – תכתוב את זה בשיר
———————————————————
ואז בלילה
כשכולם ישנים
אני קוטף לי חלומות
מה אכפת לך מה אני עושה בלילה
כל עוד אני מתפקד ביום
מה אכפת לך מה אני עושה ביום
כל עוד אני מתפקד בלילה
——————————————————-
רוצה שקט
שקט קטן
שילווה אותי
מכּאן
והלאה
מוצא אותו בּך
במגעך הרך
וגם אם נשברתי
זה מושך אותי מעלה
מול כל הצפצופים
של כל הפקסים
מפקסס את עצמי
אל לִבּךְ
שם חם
מקום נעים
כּן, לְשם אני הולך
מול כּל גלי הייסורים
שאדם צריך לעבור
אני כותב לך את השיר
ומוציא אותי לאור
שם האור עדִין יותר
ואין קושי לוותר
לבטא את החסר
לשנינו
סתם לרגע
רציתי להיות אחר
יצאתי משורר
עכשיו אני חוזר
לשתיקתנו