מאז שאובחנתי כסכיזופרן, עד לרגע בו יכולתי באמת לקבל זאת, עברו כ – 20 שנים.
בהן חוויתי עדיין אישפוזים כפויים וכואבים.
האפשרות שלי לכנות את מה שיש לי כ"רגישות" ולא כ"מחלה"
האפשרות לנסות לשמור על הרגישות הזאת לבל תהייה – רגישה מדי, כך שלא תאבד את מלוא רגישותה האמיתית,
היא זאת שגרמה לי לצאת ולנסות לפרוץ את חומת הבושה והסטיגמה הנילוות להתמודדות מול אתגר נפשי.
בניסיון האמיץ הזה כתבתי והופעתי עם מופע יחיד בשם – "האור שבפנים".
אותו אני מעלה מעל ל 10 שנים
ומנסה לסדוק במעט את האטימות של החברה – הקהילה והקהל לטובת מפגש אנושי חם ותומך
בו אני מרצה על "לצמוח מתוך משבר".
אני מטפל באמנות – דרמה מוזיקה וכישורי חיים לקהילות בעלות אתגרים נפשיים או אחרים.
תמיד מתחיל מפגש קבוצתי בסבב שמחה בו כל אחד מהמשתתפים מספר על משהו שמח שקרה לו לאחרונה, או שיקרה בקרוב…
מילת המפתח להצלחה בתהליך היא – חמלה.
ומצד המשתתף יש 2 גורמים לאפשרות להתמודדות ראויה –
1. כבוד. כבוד עצמי. והדדי.
2. הומור. עצמי. ובכלל…
(אם תדע לצחוק על עצמך, אז האחרים יוכלו לצחוק איתך לא עליך…
ובכלל עדיף חיוך מריר ממרירות בלי חיוך.)
מקיים גם מפגשים אישיים.