חבר דוב מאוד

מחזה לשני שחקנים ובובות

לילה. חדרה של נורית.

(דוב שעל המיטה מודאג, מתגרד שוב ושוב.. לכן מעיר את זהבה הבובה)

זהבה – נו די.. באמת !
דוב – מה ?
זהבה – מספיק להתגרד !
דוב – אני מרגיש שמשהו לא דוב הולך לקרות.
זהבה – מה לא דוב? באמת, דוב. הכל טוב. אתה חייב לישון.
מחר יום ההולדת של נורית
ולך לא יהיה כוח לשמוח איתנו.

(פאוזה – שקט – דב מתגרד. זהבה קמה ומתחילה לבנות מהקוביות)
דוב – מה את עושה ?
זהבה – בונה ארון.
דוב – למה ?
זהבה – כדי לישון ! באמת דוב, תראה אתה נמצא על
המיטה של נורית,
זה סימן טוב. זה סימן שהיא אוהבת אותך.
לך לישון – לילה דוב.
דוב – אבל כבר ימים שהיא לא הרימה אותי
בידיים שלה כדי לשחק,
היא בכלל לא שמה לב אליי !
זהבה – אתה צועק וזה אמצע הלייִל.
דוב – הלוואי ונורית יכלה לשמוע אותי…
זה לא שאני לא יכול לדבר,
פשוט היא לא שומעת.
זהבה – תתפלא, דווקא יש ילדים שיכולים לשמוע את הצעצועים שלהם…
(דוב מתפלא, זהבה ממשיכה קצת מהססת)
לפחות הרבה יותר ממבוגרים, ששכחו כבר איך זה לשחק.
דוב – אז אולי נורית כבר מבוגרת, כי היא
לא משחקת אתנו יותר…
ואז את יודעת טוב מאוד מה יקרה זהבה…

– 2 –

דוב – … ואז הופ לפח הסגול וזה הכל !
זהבה – היא לא תשים אותנו בפח הסגול…
מה פתאום !
דוב – זוכרת מה אמא של נורית אמרה –
"את כל הצעצועים שאת לא משחקת איתם שימי בפח הסגול,
אנחנו נתרום אותם לילדים אחרים שאין להם צעצועים".
זהבה – אבל אותנו היא אוהבת !
דוב – זה מה שאת חושבת.
זהבה – אנחנו כבר שנים ביחד !
דוב – הנה עוד סיבה טובה למה לזרוק אותנו !
זהבה – מה ?! אתה חלק מהמשפחה !
דוב – כן ?! אז למה היא לא מתקנת לי את האוזן החסרה ?
זהבה – כי אולי היא אוהבת אותך ככה – עם אוזן אחת.
דוב – זאת לא אהבה, זאת הזנחה !
זהבה – ששש…. אתה צועק!
דוב – כי אני לא שומע דוב. כבר שנים.. ככה…
מאז שביסוֺ הכלב נתן לי ביס ותלש לי את האוזן.
הנה, האוזן כאן ! מה הבעיה לחבר אותה? מה הבעיה ?
את חושבת שזה נחמד להסתובב ככה בעולם?
זהבה – דוב… אתה קצת מגזים.
דוב – כן? את בכלל לא מבינה..
צעצועים אחרים מסתכלים עליך בעין לא יפה.. עין מפלסטיק –
בוחנת.
יש כאלה שבכלל לא מדברים איתי –
כמו כדור וארנבת
אני לא אשם שאין לי אוזן !
זהבה – אבל לי יש ! נו, דובי, אתה כבר כל כך הרבה שנים בלי אוזן.
אז מה זה עוד לילה אחד?
לך לישון ומחר בבוקר אני אדבר עם נורית. לי היא מקשיבה.
דוב – מחר? מחר זה כבר מאוחר. הלילה, זה הלילה הגדול !
ואם לא נברח הלילה – מחר – הופ לפח הסגול !
ארנבת – (מתעטשת)
זהבה – אל תדבר שטויות.

– 3 –

ארנבת – (בובה קטנה שמפעילה השחקנית שמגלמת את זהבה) – (מתעטשת)
דוב – הנה הארנבת התעטשה – סימן אמת !
זהבה – היא התעטשה כי היא התרגשה.
היא תמיד מתעטשת כשהיא מתרגשת.
הארנבת – (מתעטשת שוב)
זהבה – לבריאות.
דוב – אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו.
ארנבת. את נשארת או עוזבת ?
זהבה – אף אחד לא עוזב.. ותסגור את החלון –
הארנבת מצטננת !
דוב – ארנבת, תראי אני יודע שאת לא מדברת
איתי כי אני אולי קצת נראה מפחיד ושונה
אבל זה הזמן לפתוח את הפה.
לומר את האמת.
גם אותך היא שכחה ולא שיחקה אתך כבר שבועות !
נכון ?!
ארנבת – (מתעטשת)
דוב – (לזהבה) את רואה ?!
זהבה – אתה מפחיד את ארנבת ואתה עושה הרבה רעש… נורית תתעורר !
דוב – לא, נורית חולמת לה עכשיו
על בובה חדשה עם שיער מזהב.
זהבה – מה פתאום.
דוב – בובה יפה…
זהבה – מותר לחלום.
דוב – עם סט בגדים להחלפה, היא תסרק לה את השיער ותתפור לה שמלה
ובטח היא תקרא לה זהבה היפה !
זהבה – זה השם שלי !
דוב – היה.
והיי תראו מה עוד בחלום שלה – ארנבת חדשה כחולה !
וכדור חדש וצבעוני !
מי צריך כדור ישן וכבד כשיש כזה כדור חדש לכבד.
ומה נעשה עם הצעצועים הישַנים זה ברור –
נשליך אותם לפח הסגול – וסוף לסיפור !
ארנבת – (מתעטשת 3 פעמים)

– 4 –

נורית – (מתעוררת מהרעש.. רק קולה נשמע ) אבא ?
זהבה – יופי, דוב מאוד!
תראה מה עשית…
דוב – שששש…
זהבה – שששששש…
דוב – הקשיבו הקשיבו כל הצעצועים הישַנים
הלילה אנחנו לא ישֵנים !
זהבה – אל תהיה ילד דוב !
דוב – אל תהיי בובה !
אני ילד !
זהבה – אתה דוב !
דוב – בתוך כל דובי מסתתר חיבוק של ילד.
זהבה – אתה לא ילד ולא אבטיח..
אתה כבר יותר סבא !
דוב – (מתקשה לשמוע) מה ?
זהבה – סבא !
דוב – סבא ?
זהבה – כן, כמוני, צעצוע ישן.
ואם תמשיך להתגרד ככה גם תהייה דוב בלי פרווה !
דוב – זהבה.. אני בסדר.. בסדר גמור,
אמנם קצת לא שומע טוב כי חסרה לי אוזן,
אבל מספיק קשוב ללב שלי שאומר
שהלילה זאת ההזדמנות האחרונה שלנו לברוח…
כי מחר אחרי המסיבה כולנו הולכים
להיזרק לפח הסגול ומשם מי יודע לאן..

(דוב אוחז בצמה הארוכה מאוד של זהבה ומשלשל דרך החלון)

זהבה – מה אתה חושב שאתה עושה ?
דוב – נֵעזר בצמה הארוכה שלך כדי להשתלשל למטה לחצר..
מהר, הזמן לא עוצר !
ארנבת את מוכנה ?
ארנבת – (מתעטשת)
דוב – בריאות.
זהבה – זה פשוט שיגעון אחד גדול !
דוב – זה או זה או הפח הסגול ! ארנבת, את ראשונה !

– 5 –

(הארנבת קופצת כמו מוכנה..)

זהבה – חכי, לפחות שימי עלייך איזה צעיף שלא יהיה לך קר !

(עוטפת את צווארה של הארנבת בצעיף צבעוני של פורים ומוסרת אותה לדוב שלוקח את הגיטרה)

דוב – (לוש באוזנה של הארנבת) אל החופש… אל המחר…

אל החופש

אל החופש
אל המחר
יחד בלי פחד
בתקווה
באהבה
צעד צעד
עד ליעד

זהבה – מה מחכה לנו שם לא נדע.
דוב – החיים הם חידה.
זהבה – מי יחבק אותנו שוב ויאהב ?
דוב – אל דאגה, נתגבר על כל מצב.

אל החופש…

זהבה – בחוץ ודאי הכל חדש.
דוב – ואפשר הכל ממש.
זהבה – אבל בחוץ גם מסוכן.
דוב – אם כך.. הישארי לך כאן.

אל החופש..

– 6 –

דוב – נפלא, ארנבת אל תעזבי את הצמה ! את מבינה ?
מה ?
כן, חכי לנו שמה.
עכשיו אתה כדור.. קדימה, זה מתחיל להיות בידור.

(כדור – בובת יד, שנמצא ליד זהבה, מתנדנד מצד לצד לסימן שלילה)

דוב – לא ?! למה לא ??
זהבה – כי גם הוא כדור מבוגר.
אמנם פעם, היה הכדור הרשמי של הנבחרת הארצית לכדורגל.
אבל עכשיו כשהוא כבר מתקלף ובכלל לא מנופח,
הוא לא יכול לקפוץ וגם לא להיבעט – אני מאוד מצטערת.
דוב – (עולה בראשו פתרון…)
אבל הוא יכול עוד להתגלגל..!
קדימה כדור עזור לי לגלגל את הסיפור הזה קדימה.
קדימה ! אני מתפלל- תתגלגל !!!

(הכדור מתגלגל לעבר דוב שאוסף אותו אל בין ידיו)

נפלא, אתה אמנם לא מדבר הרבה אבל
כשצריך אתה יודע בדיוק מה לעשות.
אולי בגלל זה חשבתי שאתה לא מדבר איתי,
כי בעצם – אתה לא מדבר בכלל.
כדור – התרגלתי לשתוק.
דוב – היי בחיי… הוא מדבר !!
כדור – כן. אבל התרגל לשתוק.
לשתוק כשבועטים בי. לשתוק כשזורקים
אותי למעלה לשמיים ולא תמיד תופסים..
התרגלתי כל החיים שלי לשתוק.
אבל לא יותר, זהו ! אני דורש שינפחו אותי מיד !!!
דוב – בסדר כדור.. בסדר גמור ננפח אותך
בחוץ בתחנת הדלק הראשונה שנמצא !
יש שם צינור אוויר לניפוח גלגלים, גם לך זה יתאים.
כדור – אני מעולם לא אמרתי לך דוב…
אבל אני מאוד מחבב את החרוזים שלך.
דוב – תאמר לי בפעם אחרת, הבוקר עולה – נורית תגלה !

-7-

כדור – זה עוד חרוז מעולה !
דוב – לא עכשיו כדור ! קדימה בורחים…
זהבה – אני עדיין חושבת שכל זה לא הגיוני.
בשעה כזאת מאוחרת של הלילה –
ילדים וגם הצעצועים שלהם אמורים לישון !
דוב – גברתי הבובה, אולי לא שמת לב
אבל אין לנו חוטים.
ואנחנו חופשיים להציל את נפשנו בזמן שאת נואמת בכיכר השלום.
שלום !
זהבה – חכו !
דוב – לא, לא נחכה יותר.
זהבה – אני באה איתכם.
דוב – (מסתובב אליה חזרה) הייתכן ?
זהבה – כן, אני לא רוצה להישאר כאן לבד.
דוב – הנה סוף טוב ומה נעים –
שבט צעצועים גם יחד.
זהבה – לא כל כך מהר דוב… איך נגיע כולנו לחלון ?
דוב – רגע.. צריך לחשוב.. אני יודע !
נבנה מדרגות !
זהבה – רעיון גאוני דוב ! גם אני חשבתי עליו.

(בונים מדרגות)

דוב – את מוכנה ?
זהבה – רגע (מצמידה ידיה לתפילה)
דוב – מה את עושה ?
זהבה – נושאת תפילה.
דוב – הבוקר עולה ואת מתפללת..?
אלוהים אדירים.
זהבה – כל זמן הוא טוב לתפילה.
תצטרף אלי..?
דוב – (מתיישב על המדרגה ומניח את הכדור על ברכיו) מה עושים ?
זהבה – עצום עיניים ותנשום…
דוב – (עוצם עיניים ופוקח אחת ) ו..? מה עכשיו ?
זהבה – עכשיו לנשום, לא לדבר. (דוב מתנשף) בטבעיות.

– 8 –

דוב – בחייך זהבה צריך למהר…
עוד רגע זה בוקר !
זהבה – לכּל זמן ועת לְכל חפץ.
דוב – זאת התפילה ?
זהבה – התפילה היא תפילה שבלב,
הלוואי וכשתקום נורית בבוקר ותגלה שאנחנו לא בחדר
– לא תתעצב.
דוב – אל תדאגי בובה,
היא אפילו לא תשים לב.
זהבה – קוראים לי זהבה.
דוב – יאללה זהבה יאללה.
זהבה – לא אומרים יאללה לגברת !
דוב – את לא גברת !
זהבה – מי אמר לך אחרת ?
דוב – את בסך הכל בובה !
זהבה – גם לבובות צריך להתנהג יפה. לא ?
הרי זה מה שמכעיס אותך כל כך אצל נורית,
היחס שלה כלפיך.
אז להתנהג כך אליי זהו לא הדבר החכם ביותר.
דוב – אני מצטער.
זהבה – תגיד את זה מכל הלב.
דוב – אני מצטער !! נו נורית תתעורר…
זהבה – דוב זמננו קצֵר אבל אני מבינה כי כלום לא בוער.
דוב – זהבה אני באמת מצטער !
זהבה – יפה, ולהבא תתנהג בנימוס.

(נשמעת צהלה של סוס)

דוב – רגע, מה עם הסוס ?!
זהבה – גם לסוס יש ייחוס. הוא בא מסבא רבא של אבא…
דוב – לא באמת.. אין לנו זמן לזה עכשיו.
אני מצטער סוס.. באמת בלי היסוס,
הייתי מקשיב ברוב קשב לקורות החיים שלך
ולשורשים מהם צמחת להיות סוס עץ לתפארת,
אבל רכבת השחר דוהרת…

-9 –

(לפתע קטר משמיע צפירה רמה, כדי להזכיר על קיומו)

דוב – רכבת וסוס אנחנו מצטערים אתם פשוט כבדים מדי…

(קטר צופר שוב, גם סוס מצטרף בצהלה רמה)

די !!! (הם נרגעים)

זה הרגע שלך זהבה. מה את מחליטה ?
זהבה – אתגעגע אלייך נורית.
דוב – ידעתי שבסוף יהיה דוב.
זהבה – אחת שתיים וש…

(לפתע נביחותיו הרמות של ביסו הכלבלב המגיח בריצה לחדר נשמעות וגורמות לזהבה ליפול היישר לתוך הפח הסגול. שתיקה)

כדור – אוי ואבוי.
דוב – אוי וויי ודביבוניי… אני לא מאמין שזה קרה לי.
(לחלון- לארנבת למטה שנבהלה)
כלום, כלום לא קרה…
לנורית היה חלום רע. זה הכל.
(לוחש לזהבה) זהבה… השמיעי קול !
אוי לא.. ביסו מלקק לנורית את הפנים,
היא בטח תתעורר מיד…
מה לעשות ? זהבה..! כדור… מה לעשות ?
כדור – חזרה למקומות !

נורית – (רק קולה נשמע) כן.. ביסו…
זה בוקר טוב, בוקר טוב מאוד.
אתה צודק, אני כבר יורדת
להתחיל בחגיגות יום ההולדת..!

(נורית, לראשונה נכנסת לבמה והיא שרה לעצמה בעוד היא מתארגנת
ליום הולדתה)

-10-

כל יום אני קמה
מוקדם לבית הספר
אבל היום זה יום מיוחד
חוגגים לי יום הולדת
אלבש שמלה חדשה ויפה
וכתר חדש של פרחים
אסרק לי את השיער
כן, הולך להיות לי יום מדהים.

כל יום אני קמה
מהמיטה יורדת.
אבל היום זה יום מיוחד
היום יומי הוא
יום הולדת.
יבואו חברים לבקר.
יביאו מתנות לרוב.
אכבה ת'נרות בעוגה
ואביע משאלה. יום הולדת – יש לי יום הולדת.

דוב – (מצטרף בשירה) יום הולדת – יש לה יום הולדת… נורית- מה ? מי זה ?
דוב – זה אני, דוב.
נורית – דוב ? איזה דוב ?? דובי ???!
דוב – כן.
נורית – אני בטח חולמת…
דוב – ואני חולם להיות שוב עם שתי אוזניים…. את שומעת אותי ?
נורית – כן.
דוב – באמת ?
נורית – כן, זה חלום ?
דוב – מה פתאום. את יכולה אפילו לצבוט אותי ולראות שזה לא חלום.
(נורית צובטת)
דוב – איי !
נורית – מה אתה יכול לדבר ?
דוב – בטח, אפילו לרקוד ! (יוצא בריקוד דובים נחמד… נורית צוחקת)
נורית – אתה דוב מצחיק…
דוב – את צוחקת עלי ?
נורית – אני צוחקת אתך, לא עליך. אני משחקת אתך.

-11-

דוב – כבר הרבה זמן שלא שיחקת איתי…
נורית – נכון, אבל היום יש לי יום הולדת.
דוב – אני יודע.
נורית – מה תאחל לי ?
דוב – שתמיד תהיי עם שתי אוזניים.
נורית – (צוחקת) ברכה קצת מוזרה , אבל תודה.
דוב – מה את מאחלת לי ?
נורית – שלעולם לא ניפרד.
דוב – מה ?! שנדע להיפרד ? אני מצטער, אני לא שומע דוב…
נורית – זה טוב ! דוב לא שומע דוב.
דוב – מה טוב בזה ? למה להיפרד ?
נורית – (מתכוונת לצאת מהחדר) גם סבא לא שומע דוב…
דוב – חכי רגע !
נורית – מה ?
דוב – את חייבת לשמוע משהו. את השיר שלך, שלנו –

בובה זהבה – מילים: מרים ילן שטקליס ; לחן: שמוליק קראוס

עייפה בובה זהבה אך לפתע קמה נורית
ועייף מאוד הדוב אבא אבא היא קוראה
הצללים לחדר באו בוא מהר גרש החושך
לוחשים לי לילה טוב הוא מפריע ילד רע
במיטה שוכבת נורית צחקה בובה זהבה
על ידה יושב דובון וצחק מאוד הדוב
וכדור וגם ארנבת למה לגרש החושך
וכולם רוצים לישון והרי הוא ילד טוב

פה פו פה בובה זהבה
פה פו פו פה פו הדוב
לילה טוב – לילה דוב

נורית –וואאווו דוב, איפה למה לנגן ככה ?
דוב – מזמן… עוד כשהייתי ילדוב…
נורית – בן כמה אתה דוב ?
דוב – אני בן … אה, באביב אני אהיה בן… אני לא יודע. (צוחקים) אבל חכי רגע, תראי את זה (מגיש לה אלבום תמונות ) את מי את רואה כאן בתמונה ?

– 12 –

נורית – וואאוו אלו תמונות ממזמן…
דוב – כן, אז היו רק תמונות שחור לבן. אבל למי דומה האמא שבתמונה ?
נורית – למי ? לסבתא מלי ?
דוב – נכון וזה סבא יוסף !
נורית – הוא כל כך צעיר כאן ! ומי זאת הילדה בתמונה ?
דוב – נו מי ?
נורית – אמא שלי ?
דוב – אכן ! ותראי מה יש לה על הברכיים..?
נורית – אה, זה אתה דוב. הדובי שלי !
דוב – והייתי גם הדובי של אמא.
נורית – מה באמת ?
דוב – כן.. היא קיבלה אותו מאמא שלה – סבתא מלי.
סבא יוסף מאוד אהב את סבתא מלי
וכשהכירו, הכין לה דוב גדול ויפה. עם שתי אוזניים.
וכשנולדה להם בת הלא היא אמא שלך,
נתנו לה לשחק בי. בדובי.
נורית – זה נפלא, צריך לספר לכולם שאתה מדבר ומנגן ורוקד !
דוב – לא, אסור !
נורית – למה ?
דוב – כי הם לא יאמינו…
אבל את בהחלט יכולה לסדר לי את האוזן…
נורית – יש לי רעיון (יוצאת בריצה החוצה)
דוב – היי, מה עם האוזן ? אי אפשר לסמוך על בני אדם.
ראיתם ? היא אפילו לא שמה לב שזהבה חסרה.
אוי גם ארנבת.. רק זה חסר לי..
כדור, כדור תתעורר ! מה אתה ישן לי פתאום..
צריך להמשיך הלאה..
כדור – זה מה שקורה כשלא ישנים בלילה.
דוב תמשיך אתה.. אתה דוב נחמד,
אבל אני מבוגר מדי מכדי לברוח באמצע הלילה.
דוב – כבר בוקר !
כדור – איך הזמן רץ…
דוב – ומה יהיה על ארנבת ?
כדור – היא תסתדר.. נורית תמצא אותה
ותחזיר אותה למיטה. (נרדם)

– 13 –

דוב – ומה עם זהבה ? כדור ? זהבה !
(תופס את ראשו בין ידיו)
אני אבוד.
זהבה – (מציצה מהפח הסגול) אתה אבוד ?
אז מה אני אומר ?
דוב – (ניעור לחיים) זהבה ! את בסדר !

זהבה – אם הסדר אומר שאני בפח
ואתה על המיטה..? אז כן. אני בסדר !
בתוך סדר שאתה סידרת ! דובילבול !
דוב – 'צטער…
זהבה – לא הייתי צריכה להקשיב לך…
למרות שכמו שאמרת היא באמת בכלל לא שמה לב שאני בפח.
דוב – בידיוק !
זהבה – (מתקנת אותו) בדיוק. בתוך דיוק.
דוב – את יכולה לצאת משם ?
זהבה – לא, אבל היא ודאי תשים לב אלי.
דוב – ודאי ? יותר אולי. או הלוואי.
זהבה – בחפץ לב.
דוב – סליחה ?
זהבה – בחפץ לב היא תשים אלי לב.
דוב – חפץ ?
זהבה – לב.
דוב – אולי נמשוך אותך מעלה מהצמה ?
זהבה – אולי אני נראית לך רק חפץ דובי,
אבל יש לי לב… והצמה שלי היא לא
דבר שמשתלשלים ממנו או מושכים.
דוב – אני מבין.
(שתיקה)
שבת בבוקר…
זהבה – יום יפה.
דוב – (מציץ מהחלון) וואאו תראי…

( כל האורחים מגיעים.. עם מתנות וחיבוקים.. קולם נשמע –
"מזל טוב !! איפה כלת השמחה שלנו..? אויי כמה שאת גדלת.. "
"איפה לשים את המתנות ?" , אמא – "שימו בחדר של נורית בבקשה.")

– 14 –

(דוב יוצא כדי לחזור עם מתנות עטופות גדולות לבמה, ניגש לפתוח אותן…)

זהבה – שלא תחשוב על זה אפילו דוב !
דוב – אני רק אציץ ואסגור מיד.
זהבה – אל לך לנגוע בדברים שלא שלך.
דוב – אבל הם יהיו שלי. הם יהיו החברים החדשים שלי…
הנה למשל פה בקופסא (מוריד את העטיפה) יש.. מחשב נישא ?!
וכאן באריזה הצבעונית ודאי מסתתר לו איזה דובי סיני.. לא !
ומה כאן ? ומה כאן ? (פותח אריזות בחופזה) דובי קטן ?
לא.. זה הכל משחקים לילדים יותר גדולים…
זהבה – עכשיו אתה מרגיש יותר טוב ?
דוב – אין כאן שום דוב.
זהבה – גם לא עוד בובה.
דוב – זה נפלא !
זהבה – לא, זה נורא.
דוב – נורא ? למה נורא ?
זהבה – כי כמו שאמרת עכשיו כשנורית גדלה
היא כבר לא תשחק איתנו יותר..
דוב – מה זה אומר..?
זהבה – שהגיע כנראה גם תורך להצטרף אלי
לפח הסגול – לַכּל זמן ועֵת לְכֹל חפץ.
דוב – מוזר.. עכשיו כשהכל נגמר, לא נותר לי דבר, רק זיכרונות
וגם אותם אני כבר לא ממש זוכר.
(שתיקה)
זהבה – אני זוכרת שפעם ראשונה, שהיא רק קיבלה אותי,
היא הייתה מכינה לי דייסה ומאכילה אותי בכפית ורודה קטנה
ואחר כך גם מנקה לי את הפה.. במפית הקטנה..
הזמן השתנה..
מה לא הייתי נותנת עכשיו עבור מנת דייסה הגונה.
מה אתה הכי אהבת לעשות עם נורית ?
דוב – אני אוהב שהיא מחבקת אותי חזק ומרימה אותי גבוה לשמיים
ומסתובבת בחדר..
זה עושה לי קצת סחרחורת.. אבל זה כייף להיזכר..
זהבה – זוכר איך היא שכחה אותך פעם בגינה ?!
דוב – בטח.. לפני שנה !

-15-

זהבה – אני זוכרת זה היה בחורף ובחוץ גשם סערה…
ופתאום לפני שנרדמה נזכרה..
והכריחה את אבא ללכת חזרה לגינה למצוא אותך..
דוב – ואני נרטבתי נורא.. אבל פחדתי יותר שמישהו אחר ייקח אותי.
זהבה – ואז הוא מצא אותך וחזרתם שניכם בריאים שלמים
דוב וזהבה – ורטובים..
זהבה – כן.. יש לנו עם נורית הרבה זיכרונות מתוקים..
דוב – תודה.
זהבה – על מה ?
דוב – שתמיד היית חברה.
זהבה – גם אתה חבר דוב. חבר דוב מאוד.

(חושך. מנגינת פזמון שיר הסיום – חילופי שחקנים בבובות.
בובה גדולה של דובי על המיטה ובובה של זהבה בפח הסגול,
הוריה של נורית נשמעים ברקע )

אבא – מה נעשה עם כל הצעצועים הישנים שלה ?
אמא – אולי ניתן לנורית להחליט ?
אבא – רעיון טוב, אני אקרא לה.
אמא – אני יורדת להכין את הנרות לעוגה.

(אבא נכנס לחדר, מתיישב על המיטה ליד בובת הדוב הגדולה, קורא לנורית )

אבא– נורית , בואי רגע אלי.
נורית נכנסת – קראת לי אבא ?
אבא – כן. בואי שבי לידי.
נורית – היי.. מי פתח ת'מתנות ?! אתה אבא ?
אבא – לא, אני אפילו לא שמתי לב.
נורית – ומי שם בפח הסגול את זהבה,
אתה אבא ?
(אוספת את הבובה מהפח)
אבא – לא.
נורית – ולאן ארנבת נעלמה ? ממש תעלומה ..?
אבא – על זה בדיוק רציתי לדבר איתך נורית.
אמא ואני רצינו לתת לך להחליט, עכשיו כשאת כבר ילדה גדולה..

– 16 –

נורית – אני לא ילדה !
אבא – בדיוק את כבר הולכת ומתבגרת. אז מה היית רוצה גברתי שנעשה
בצעצועים הישנים שלך ?

(נורית, על רגליה הבובה, מטה ראשה כדי לחשוב, אבא גם הוא מסב מבטו ומהרהר, הדוב, מופעל על ידי האב, ניעור לחיים ומביט
בבובה זהבה שמביטה בו.
ושוב הם חוזרים לעמדת המוצא כבובות)

נורית – חשבתי על זה והחלטתי…
את סוס ורכבת את כדור ואת ארנבת ניתן לילדים אחרים
שאין להם צעצועים.
אבא – נפלא. זה מאוד נדיב מצידך. גם את זהבה ?
נורית – לא. זהבה לאחותי הקטנה חוה.
אבא – ומה עם דוב ?
נורית – דוב ? דוב ששאלת !
אבא – האמת היא שהוא כבר לא ממש דוב… הוא מלא אבק וחסרה לו אוזן…
נורית – (מגישה לו את האוזן של הדוב) אפשר לתקן.
אבא – הוא דוב זקן ! לא.. אפשר גם להגיד לו שלום.
נורית – לא, אבוש, אני לא מסכימה !
אבא – נוריתי… צריך לדעת גם מתי להיפרד.
נורית – נכון… אבל זה עוד לא הזמן. הוא לא דוב סתם… הוא יכול לדבר !
אבא – בטח… אפילו לרקוד.
נורית – נכון ! איך ידעת אבא ?
אבא – אני צוחק.
נורית – אבל אני לא. הנה תראה… דובי , תדבר. נו דובי, תגיד משהו… בבקשה אבא – נוריתי…
נורית – רגע !

(לוקחת את אלבום התמונות)

נורית – תסתכל טוב.. את מי אתה רואה בתמונה ?
אבא – אהה.. זאת תמונה ישנה.. ממש ממזמן…
נורית – כן.. אז היו תמונות רק בשחור לבן.
אבל אתה יודע מי הילדה שבתמונה ?
אבא – מי ?

-17-

נורית – אמא שלי ?!
אבא – ואההוו.. ותראי מה יש לה בידיים…
לא ידעתי שדוב היה גם הדובי של אמא.
נורית – וגם של סבתא מלי !
אבא – סיפור לא נורמלי !
אז מה את אומרת,
אולי, כמו שהצעת – נסדר לדוב את האוזן ונצרף אותו לזהבה,
ככה שניהם לא ירגישו לבד אצל חוה..?

(אבא מתחיל לסדר (סקוצ') את האוזן למקום)

נורית – רעיון נפלא אבוש.. אני כל כך שמחה.
אפילו יותר משאני שמחה לקבל ליום הולדת – טאבלט !
אתה יודע, מה שאני הכי אוהבת ברעיון שלך,
שדוב יישאר אתנו ויישאר עם שתי אוזניים.
אבא – זה בטח גם משמח את דוב. (מראה לה את הדוב המתוקן)
נורית – ואת אמא ! אמא !! את חייבת לראות משהו !!!
(יוצאת בריצה מהחדר לבשר לאמה)

אבא – (לוקח את הבובות לידיו) את גברתי זהבה – לחדר של חוה.
ואתה חביבי – דוב כלבבי – אולי מלא אבק – אבל מלא באהבה.

-18-

שיר סיום – איזה כייף

כל אחד הוא מיוחד
וגם אם לפעמים מרגיש לבד
כל אחת היא מיוחדת
והיום זה יום הולדת –

אז נשיר ונשמח
נרקוד ונתופף
איזה כייף של יום הולדת
יום הולדת איזה כייף

כל אחד הוא מיוחד
כשהוא קרוב אצל עצמו
אם ככה הוא נברא
אז ככה גם אני אוהב אותו

אז נשיר ונשמח – זהו יום מוצלח כל כך
נרקוד ונתופף
איזה כייף לי איזה כייף

נשיר ונשמח
כן זהו, זה היום שלך
נרקוד ונתופף –
בכל יום אני נולדת
איזה כייף !